החלטה בתיק ב"ש 10264/07

1.         העורר עומד לדין בעבירה של איומים (ס' 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) ובעבירה של חבלה במזיד (ס' 413 ה' לחוק הנ"ל). המדובר באירוע שהתרחש ב- 27.9.07 בשעות אחר הצהריים. על פי כתב האישום, שתה העורר לשוכרה בביתו, ולאחר שהתגלע ויכוח בינו לבין אשתו, היא המתלוננת, ביקש ליטול את מפתחות הרכב (הרשום על שם המתלוננת) ולצאת את הבית. המתלוננת סירבה לתת לו את המפתחות בשל חששה כי העורר ינהג כשהוא נתון להשפעת האלכוהול ששתה. בתגובה לסירוב, החל העורר להשתולל, אמר למתלוננת כי "הסיפור לא נגמר, ותחכי ותראי", נטל פטיש מארגז כלים שהיה ברשותו וניפץ את כל חלונות הרכב.

2.         העורר נעצר עד לתום ההליכים בהחלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט א' דראל), מיום 30.10.07, ומכאן הערר שלפני.

3.         בהחלטתו היסודית והמנומקת, מתאר בית המשפט קמא את התנהלות ההליך שבפניו, עד שהחליט להורות על מעצרו של העורר כאמור. עם תחילת בירור בקשת המאשימה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים, הופנה העורר לתסקיר מעצר, ובמקביל אף הוחלט כי ייבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי, מאחר שהתברר כי לעורר רקע פסיכיאטרי. במהלך התקופה שקצב בית המשפט קמא להכנת התסקיר ולבדיקה הפסיכיאטרית, פנה העורר לבית המשפט על מנת שיורה על אשפוזו ובמקביל יורה על שחרורו מן המעצר לאלתר. בית המשפט הורה על העברת הבקשה לפסיכיאטר המחוזי על מנת שיבהיר אם אכן יש מקום להורות על אשפוזו של העורר.

4.         הפסיכיאטר המחוזי הודיע, לאחר בדיקה, כי אין מקום להורות על אשפוזו של העורר שכן לא נמצאו בהתנהגותו סימנים למצב פסיכוטי.

5.         העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה נגדו, אם כי בא כוחו השמיע טענה לפיה המדובר במעשים פעוטי ערך מבחינת חומרתם, עד כי ירצה לשקול טענה של "הגנה מן הצדק" (אני מניחה כי כוונתו לטענת הגנה של זוטי דברים, המתאימה, מבחינת תוכנה, לטענת ב"כ העורר ביחס למידת החומרה של המעשים המיוחסים לעורר, ולא לטענה של הגנה מן הצדק, אשר דומה כי היא נטולת הקשר בנסיבות המתוארות).

6.         חומר הראיות מתבסס על הודעתה של המתלוננת ועל הודאתו של העורר במעשים המיוחסים לו. עד ראיה נוסף, אחיו של העורר, אף הוא מתאר את האירוע מתחילתו ועד סופו, יחד עם זאת, בעוד שהעורר עצמו, מדרך הטבע, בהודאתו הקצרה, מתייחס התייחסות קונקרטית ומצומצמת לאירוע, וכך גם אחיו מתאר כיצד מיד לאחר האירוע שבו הדברים למסלולם, ובלשונו, "נהיה המצב ממש רגוע", הרי שהמתלוננת, בהודעתה, מאירה את האירוע בצבעים עשירים יותר. מדבריה מצטיירת תמונה קשה לאין ערוך מן האירוע הנקודתי בו מדובר. כך, היא מספרת כי הוכתה על ידי העורר בשנה שעברה בעת שהייתה בהריון, וכי כתוצאה מכך הפילה את פרי בטנה. יוער, כי משום מה, לא מצאה המשטרה לנכון לחקור לעומק אירוע זה, שחומרתו רבה. אני סבורה כי מן הראוי לעשות כן, וכי טרם הוחמצה ההזדמנות לכך. לטענתה של המתלוננת בהודעתה, היא חוששת לחייה, והיא אינה רוצה שהעורר ישוב הביתה, שכן הוא אדם אלים המסרב לכל טיפול.

7.         אמנם, גם בבית המשפט קמא וגם בפני, נתבקשה המתלוננת על ידי ב"כ העורר לומר לבית המשפט את דברה, ובשתי הפעמים שבה וטענה כי אין לה שום בעיה עם העורר, כי היא זקוקה לו בבית, וכי אין היא זקוקה להגנה מפניו. ייאמר מיד, כי אני מתקשה לתת לדברים אלה משקל, בשים לב לדבריה של המתלוננת במשטרה, שלא תחת עינו הפקוחה ואוזנו השומעת של העורר. לצערי, אין זו תופעה נדירה שנשים במצבה של המתלוננת, הנתונות בצבת האיומים ומעשי האלימות של בני זוגן, מציגות בבית המשפט חזות של "הכל בסדר", בין משום חששן כי יבולע להן אם לא תעשינה כך, ובין משום שפיתחו תלות בבן הזוג האלים, המדכא את אישיותן.

8.         שירות המבחן אכן מתאר את התרשמותו מן המתלוננת כמי שפיתחה תלות בעורר, שכן אין לה משפחה תומכת בארץ. אשר לעורר עצמו, הוא מצטייר מן התסקיר כמי שסובל מבעיות נפשיות ומהתמכרות לאלכוהול, הנוהג באופן אלים ומאיים במצבי תסכול וחוסר אונים. התרשמות זו זהה להתרשמותו של הפסיכיאטר המחוזי, המתאר התמכרות לאלכוהול ובעיות התנהגות במצבי דחק. על פי התסקיר, העורר אינו מודע לעומק לבעיותיו, אינו מתמיד בקשר עם המערכת הפסיכיאטרית ואינו מטופל לשם מניעה או לפחות לשם הפחתת השימוש שהוא עושה באלכוהול.

9.         מסקנת השירות היא כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות דומה אם ישוחרר, וכי האפשרות שישוחרר ויחזור להתגורר עם אשתו בעיתוי הנוכחי אינה סבירה. שירות המבחן קובע עוד, כי רק חלופת מעצר במסגרת טיפולית סגורה לשם גמילה מאלכוהול תוכל לתת מענה לרמת המסוכנות הקיימת. מאחר והעורר שלל בפני השירות נזקקות טיפולית, והשירות התרשם מהעדר תובנה באשר למצבו, לא בא השירות בהמלצה שכזו.

10.       אין תימה, כי בית המשפט הגיע למסקנה, כי דינו של העורר להיעצר עד לתום ההליכים נגדו.

11.       במסגרת בקשה לעיון חוזר, שב שירות המבחן לדון בעניינו של העורר, לשם בחינת חלופה של שחרור בפיקוח אלקטרוני ופיקוח צמוד של ערבים (השירות שלל הסתפקות באיזוק אלקטרוני בלא פיקוח "אנושי" צמוד, מן הסיבות הקשורות במסוכנותו של העורר, המפורטות לעיל). מאחר שבסופו של דבר לא נמצאו ערבים שיהיו מוכנים לפקח באופן צמוד על העורר, נפסלה חלופה זו, וגם הבקשה לעיון חוזר בוטלה.

12.       בערר שלפני, טען ב"כ העורר, כי משפטו של העורר נקבע לחודש מרץ, וכי על כן יהיה עצור פרק זמן ארוך למעלה מן המידה. כמו כן, טען ב"כ העורר כי תסקיר המבחן מבוסס על הנחות שגויות, לפיהן מסרב העורר לטיפול נפשי, והלא הוא עצמו פנה לשלטונות המעצר וביקש כי יאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. מנגד, טען ב"כ העורר, כי מחוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי עולה כי העורר אינו סובל כלל מבעיות נפשיות, וכי בעית האלכוהול שלו בשליטה. האירוע בו מדובר, לטענתו, הוא אירוע נקודתי ואין בו כדי לתאר בעיה מתמשכת. כך גם, לטענת ב"כ העורר, סותר תסקיר המבחן את עצמו, בתארו, בחלקו הראשון, אוירה משפחתית חמה, בעוד שבחלקו השני נקבע כי העורר מסוכן לאשתו. לדידו, המתלוננת היא אישה חזקה ואינה תלותית, ואילו החזקתו במעצר תדרדר אותו לאלימות בעוד שבבית יקבל את החיזוק המתאים. עוד ציין ב"כ העורר שצרותיו של העורר החלו בהסתבכות כלכלית שנגרמה בעטיה של התנהגות רשלנית של עורכי דין אשר ייצגו אותו ואת אשתו הראשונה בעיסקת מכר של דירה, וכי לאחרונה נפסקו לזכותם פיצויים בשל התנהגות זו. ההסתבכות אליה נקלע שלא בטובתו, היא שורש הרע, והיא שהובילה אותו לשימוש באלכוהול, גרמה לבעיותיו הנפשיות ודרדרה אותו לחיים שוליים.

13.       אשר לפרק הזמן בו יהיה עצור העורר עד לניהול משפטו, הרי שבהחלטת המעצר ציין בית המשפט קמא כי מאחר שב"כ העורר הודיע כי הוא מוותר על מספר עדי תביעה, יש להעביר את התיק לשופט השומע את התיק על מנת שישקול אם ניתן להקדים את הדיון, בשים לב למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. כמו כן, שמעתי היום מפי ב"כ העורר, כי הצדדים מנסים לנהל את ההליך באמצעות גישור, הקבוע ל- 25.11.07. יש לקוות, אם כן, כי ההליך יסתיים הרבה לפני חודש מרץ.

14.       לא מצאתי ממש בטענה לפיה מבוסס התסקיר על הנחות שגויות. אכן, על פי חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי, אין העורר סובל ממחלת נפש, אולם התיעוד הרפואי שצורף מטעמו מצביע על בעיות בתחום זה. העובדה שבמהלך המעצר ביקש העורר להתאשפז, ולהשתחרר מן המעצר במקביל, אין בה כדי לסתור את הערכת השירות כי העורר אינו מודע לבעיותיו באופן ממשי וכי אינו מתמיד בטיפול נפשי לו הוא זקוק. אשפוז לשם שחרור לחוד, וטיפול יסודי ומתמשך בבעיות נפשיות לחוד. האשפוז, כאמור, נקבע כי אין בו צורך, אולם בעיותיו של העורר לא נמחקו באחת, לנוכח הקביעה כי אינו סובל ממחלת נפש המחייבת אשפוז. כך גם, בעית התמכרותו לאלכוהול אינה מטופלת באופן עקבי, ולפיכך יש מקום רב לחשש מאובדן שליטה עצמית, כפי שהתבטא הדבר באירועים שלפנינו. אכן, ככל הנראה הסתבכותו הכלכלית של העורר תרמה באופן ממשי להתדרדרותו התפקודית. אולם, זהו הסבר רקע, מצער ככל שיהיה, אשר אין בו כדי לאיין את המסוכנות כשלעצמה.

15.       כך גם לא מצאתי סתירה בתסקיר. חלקו הראשון של התסקיר מתאר את עמדתה של המתלוננת, כפי שתוארה בפני קצינת המבחן. כבר בחלק זה מציינת קצינת המבחן את התרשמותה מאישה תלותית, הנעדרת מערכת משפחתית תומכת בארץ, על כל המשתמע מכך. לא מצאתי בכל התסקיר התרשמות של השירות, להבדיל מדברי המתלוננת עצמה, כי אכן מערכת היחסים בין המתלוננת לבין העורר הינה טובה. דבריה של המתלוננת עומדים, כאמור, בסתירה מוחלטת לדבריה במשטרה, וניתן בהחלט להבין מה הביא לשינוי טעמה.

16.       בנסיבות אלה, הטענה כי העורר יקבל בבית את החיזוק המתאים אינה טענה. הן במעשיו, והן בהערכת שירות המבחן, מעיד העורר על עצמו כי הוא מסוכן לאשתו, המתלוננת. אכן, האלימות עצמה, להבדיל מן האיומים, הופנתה כלפי רכוש, אולם המדובר בהתנהגות אלימה מאוד, והמסר המאיים הטמון בה מחייב את בית המשפט להתייחס במלוא הרצינות להערכת המסוכנות הנלמדת מתסקיר המעצר. לכך יש להוסיף את הרישום הפלילי לחובת העורר, על פיו הורשע בשנת 99 בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, קבלת נכסים שהושגו בפשע, איומים והפרת צו הגנה לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, ונדון לתקופת מאסר של 15 חודש. כך גם לא למותר לציין כי בשנת 91 הורשע העורר בבית דין צבאי, בעבירה של הוצאת נשק מרשות הצבא ושימוש בלתי חוקי בנשק, ונדון לקנס ולמאסר על תנאי.

17.       בית המשפט קמא השאיר, בהחלטתו, פתח, לדון בחלופת מעצר שתענה על הקריטריונים שהציג שירות המבחן. חלופה כזו לא הוצעה עד היום, ולא שמעתי בטיעוני ב"כ העורר נכונות מטעמו של העורר לבחון את המסלול שהציע שירות המבחן בתסקיר.

18.       הגעתי, אם כן, למסקנה, כי דין הערר להידחות.

ניתנה היום ט"ו בכסלו, תשס"ח (25 בנובמבר 2007) במעמד הצדדים.